יער בן שמן, כפר דניאל ותל חדיד

בשנות הארבעים של המאה הקודמת נפגשו שלושה בחורים יהודים מצ'רנוביץ בקורס צורפות בעיר הולדתם. שמותיהם היו יוסף מרדינגר, וילהלם קרנר ומיכאל שטיינמיץ. הם שרדו את הכיבוש הרומני ועלו לישראל לאחר מלחמת העולם השנייה. בשנת 1952 הם הקימו את המפעל הראשון שלהם בתל אביב ובשנת 1983 רכש מרדינגר את המניות של שני המייסדים האחרים והפך לבעלים היחיד של המפעל.

פעם המקום הזה נקרא פארק aKofim - פארק של קופים. פארק הכופים היה גן הקופים הגדולה ביותר במדינה. כאן נוצר ג'ונגל אמיתי לצורך התאקלמות טובה יותר של בעלי החיים ולשם שחזר תנאי בית הגידול הטבעי שלהם. המסעות פתוחים עד עצם היום הזה והתקשורת עם בעלי החיים מתרחשת בישג יד ובטוחה לחלוטין. מדריכות ומדריכים מנוסים נמצאים כל הזמן בפארק. פארק זה נוסד בהשראת פארק הקופים סיימירי בצפון הארץ. הפארק הוקם בשנת 1996 והפך במהרה למקום בילוי. משפחות נהגו להגיע לכאן במשך כל היום. גם היום, בחודשי הקיץ, מותקנות בפארק אטרקציות שונות לילדים, מבוכים, חבלים ופעילויות מים שונות. כאן תוכלו גם לערוך פיקניק ולקנות שתייה חמה וקרה בקפיטריה הקטנה. הפארק מארגן משחקי ספורט שונים ואינטראקטיביים לתלמידי בית הספר, חוגג ימי הולדת ואירועי חברה.

במקביל, הפארק שינה את ייעודו המקורי. כיום זהו מקלט הקופים בישראל, ארגון ללא מטרות רווח המציל ומשקם בעלי חיים. למרכז ההצלה מגיעים קופים שיצאו ממעבדות מחקר, קופים שהוברחו לישראל וסבלו מאכזריות, קופים שאנשים ניסו לגדל בבתיהם בניסיון תמים להפוך אותם לחיות מחמד. בבית הספר לקופים, שנמצא במרכז ההצלה, קופים שוב לומדים לחיות בקהילת הקופים, שכל כך חשובה לרווחתם הנפשית. חלק ממרכז ההצלה פתוח למבקרים.

בהקשר זה, סיפורו של קוף אחד, שהופרד בכוח ממשפחתו האנושית, הוא ייחודי. ברעיון העיקש והאובססיבי להציל את הקוף, הוא נידון למוות בקרב הקופים. גל מחאה ציבורי ובריאותו המתדרדר של בעל החיים החזירו את הקוף למשפחתו האנושית.

יער בן שמן הוא אחד היערות הגדולים בישראל. הוא משתרע על כ -21,000 דונם ממזרח לעיר לוד וממערב למודיעין-מכבים-רעות. הוא נטוע בעיקר באורנים, ברושים ועצי אקליפטוס. זהו אחד האהובים ביותר על יערות הישראלים במרכז הארץ, שם עשן המנגלים לא פוסק - הרי פיקניק הוא הספורט הלאומי במדינה. השם בן שמן נקשר לבתי שמן ולפסוק מספר הנביא ישעיה, האומר: "הכרם ידיד לי בקרן בן שמן."

תל חדיד הוא חורבות יישוב קדום. מתוארך עוד לתקופת הברזל המוקדמת. בזמן כיבוש כנען על ידי שנים עשר שבטי יעקב בהנהגת יהושע, היה במקום זה יישוב עירוני, כפי שמעידים שרידי חומת המצודה. היישוב הגיע לשיאו במאה השמינית והשביעית לפני הספירה. היא ידועה במהלך קיומה של ממלכת יהודה. בשנת 1955 נערכו כאן חפירות שבמהלכן התגלתה רצפת פסיפס מעניינת. היא מתארת את נהר הנילוס, את העיר ואת צמחיית הנהר עם הכיתוב "מצרים". הפסיפס נשמר במוזיאון הימי בחיפה. בתקופת שלטון מלכי החשמונאים, העיר התבצרה על ידי שמעון החשמונאים בשנת 143 לפני הספירה. העיר נכבשה על ידי אספסיאנוס במהלך מלחמת היהודים. בתקופת המשנה והתלמוד התגורר כאן החכם היהודי רבי יאקים מחדיד. העיר מוזכרת במפת מדבאה. אשטורי הפרחי, בהערות המסע שלו אל ארץ הקודש, כתב בשנת 1322 כי העיר שוכנת ליד לוד, והתושבים מכנים אותה חדיתא. בשנת 1949 עזבה האוכלוסייה הערבית, יחד עם תושבי כפר דניאל, לאחר נפילת לוד.

בראש הגבעה יש לוח זיכרון לכבוד רועי כהן מבית נחמיה. הוא היה רק בן 22 כשמת על אופנועו בתאונת דרכים בארצות הברית. מכאן נפתח נוף נפלא של מישור החוף. זה ממחיש את הערך האסטרטגי הטמון בתל חדיד. כאן בזה אחר זה תוכלו לזהות את המגדלים הגבוהים של תל אביב. החלל בין פתח תקווה, לוד ורמלה מתפשט כמו כף יד, ומטוס גדול ממריא דרך מעטה עננים שקוף.